רק כשהפכתי לאמא גיליתי ש...

רק כשהפכתי לאמא גיליתי ש...

לכל אמא עתידית יש את הפנטזיות שלה על האמהות: איך יראה סדר היום, איך יראה התינוק, איך נקרא לו ומה נעשה ביחד.
אבל אז מגיעה הלידה ואיתה התינוק או התינוקת והמציאות מתרחשת. לאחרונה נזכרתי איך זה להיות אמא בפעם הראשונה, ורציתי לשתף אתכן בחוויות שלי.

האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים

למי שיש ילדים זה נראה אולי מובן מאליו, אבל בתור אמא בפעם הראשונה הייתי מופתעת מגודל האהבה שיש לי ליצור הקטן והצורח הזה.
זה לא בא מיד, אני מודה. בהתחלה היה לי קשה להתחבר ובעיקר קשה לעכל שזה שלי. אבל ככל שעברו הימים והלילות ביחד התאהבתי ובגדול.
אי אפשר לתאר אהבה כזו למי שלא חש אותה מימיו! 
בתמונה: עידו
צילום: לירון שבס
אהבה אינסופית

שינה

מישהו פעם אמר לי שהורים טריים זה כמו חיילים: הם נרדמים בכל מקום.
זה כל כך נכון. אני חושבת שאדם לא יודע כמה השינה חשובה עד שהוא הופך להורה smiley.
בחודשים הראשונים להורות שלי לא ישנתי יותר משעתיים רצוף. מה שהפך אותי לרגזנית, בכיינית ו.... עייפה (או אולי היו אלה ההורמונים?). הורים טריים הם סהרוריים ודי מפחיד לחשוב שיש כמה כאלה על הכביש, אז בפעם הבאה שאת מתעצבנת על המכונית שנוסעת בזיג-זג, חשבי שיש סיכוי שהנהג הוא פשוט הורה עייף במיוחד. למזלי ולשמחתי אמא שלי הייתה מגיעה פעם ביום לשעתיים-שלוש ובכך איפשרה לי לחטוף נמנום, להתקלח, לאכול ועוד כל מני דברים בסיסיים שכאלה, שלאחרים נראים מובנים מאליהם.
בתמונה: אני, מנמנמת בתוך השמיכי הענק.
צילום: שרון בסון
שמיכי ענק

מגבונים זה החיים

לפני שהיו לי ילדים לא היו לי מגבונים. 
אבל אחרי שעידו נולד הבנתי שמגבונים פותרים 90% מבעיות העולם. המוצר הזה פרץ לחיינו ביחד עם הילד ומאז הוא נשאר. וגם היום זה המוצר הכי חשוב בבית.
המגבונים היוו את ההשראה למוצר הכי מגניב שיש לי בחנות: ללה אפצ'י
צילום: דליה ברודבקר
ללה אפצ'י

בכי של תינוק

אם יש משהו שממש לא הבנתי לפני שהיה לי תינוק, זה כמה הבכי שלו מלחיץ. אמא תעשה הכל בכדי שהתינוק שלה יפסיק לבכות!
אם אני מסתכלת אחורה על ימי הראשונים כאמא אני נפעמת לגלות כמה הייתי (ועודני) נלחצת מהבכי של ילדי: הדופק עולה, הנשימה מתגברת ויש תחושה כללית של מצוקה.
מה מציק לו? למה הוא בוכה? ואיך אני יכולה לפתור את זה? גם היום שילדי גדולים (עידו עוד מעט בן 9 ועדי בת 4.5) אני נלחצת כשהם בוכים, אבל היום אני מודעת לזה ומרגיעה את עצמי. נושמת עמוק ומנסה לנהל את הסיטואציה ברוגע.
לעמוד עם תינוק בוכה בתור של הדואר??? זה הדבר הכי מלחיץ בעולם! 
אני לא אשכח סיטואציה שבה סבתא אחת ריחמה עלי ולקחה את הילדה, ניענעה אותה והרדימה אותה. אני הייתי אסירת תודה וקצת בתחושת "לא נעים", אבל העיקר שהתינוקת ישנה.
בתמונה: עידו
צילום: לירון שבס 
 
אני לא בוכה

תם עידן הפרטיות

מהרגע שנולד עידו תם עידן הפרטיות. ללכת לשירותים לבד? חחחח. לסגור את הדלת כשאני מתקלחת? מה פתאום.
הילד היה איתי בכל רגע, וגם עכשיו כשהקטנה שלי בת 4.5 עדיין יש רגעים שהיא פשוט נכנסת בחופשיות למקלחת או לשירותים בזמן שמישהו משתמש בהם. 
העין הבוחנת של הגמדים הקטנים תמיד פתוחה, ולנו ההורים לא נותר אלא להפגין דוגמא אישית בכל תחום בחיים, גם בשירותים.
בתמונה: המשפחה שלי
צילום: סלפי. לירון שבס
 

אין יותר פרטיות
עם כל הקשיים לא הייתי מוותרת על האמהות שלי והיום קשה לי בכלל להזכר איך זה היה לפני.
ספרי לי, מה הדברים שהפתיעו אותך כשהפכת לאמא? 
נשיקות לירון
x

#{title}

#{text}

#{price}